ראש השנה הוא לא חג לכולם. לאחרונה היו אנשים רבים שמסרבים לחגוג אותו.
הם בדרך כלל מצליבים לחג בחגים. האם זה מטופל?
שקט עם עצמי
ואלה ש"אסרו "על החגים הם הרבה מופנמים. באופן עקרוני הם לא אוהבים את ההייפ, את המהומה ואת הסיפור עם האורחים. במעגל המשפחתי הם איכשהו מסכימים לחגיגות, אבל הם בעצמם מנסים לא לסדר אותם. והם בכלל לא דואגים לזה. לדוגמא, אנשים כאלה תופסים את חופשות השנה האזרחית החדשה כהזדמנות נהדרת לארגן לעצמם חופשה נוספת - עם משפחתם, עם מתנות, אך ללא אוליבייה המסורתית וזיקוקים.
אין הרגל
x, שלא אוהב או לא יודע לארגן חגים, אותם ילדים גדלים. אולי לא אכפת להם, אבל אין הרגל לחגוג משהו בבית. אז הם לא. אך יחד עם זאת, לאנשים כאלה לא אכפת להצטרף למישהו למהר חגיגי.
לִשְׂנוֹא
ילדות היא סיטואציה בה אדם מסרב לחגוג את יום הולדתו, כשהוא מרגיש שהוא לא מספיק משמעותי. בילדותו הוא סבל מחוסר אהבה, היה מוערך פחות וגדל, כשהוא רואה את עצמו באופן לא מודע שאינו ראוי לתשומת לב. לעתים קרובות הוא עצמו אינו מבין זאת, והסיבות לכך שיום הולדת אינו יום מספיק חשוב עבורו.
השעון מתקתק
יש אנשים שתופסים את ימי ההולדת ואת השנה החדשה כצעד נוסף לקראת הזקנה, שהם מאוד חוששים ממנו. במקרה זה, הבעיה אינה בהתעלמות מהחגים, אלא מדוע אדם חושש כל כך מהמהלך הטבעי של הדברים - אולי כדאי להתאמן עם פסיכותרפיסט.
משהו השתבש
פשתן לעיתים קרובות אנשים מפסיקים לחגוג חג אם זיכרון טראומטי קשור אליו. למשל, בערב ראש השנה מישהו מת במשפחה, וזה הכל - האירוע הזה חופף אותו בחשיבותו. לפעמים הסיבה כבר נשכחת טראומות ילדות: הכאב התעמעם ולזיכרון אין כמעט זיכרונות, אך אין צורך לחגוג חג זה או אחר.
האחת היא כמו אצבע
השנה כידוע היא חג משפחתי. ואחרים מתכוונים למשהו מהנה עם המשפחה והחברים. ואם אין אף אחד? נראה שיש מה לחגוג, ולא עם מי. גם אם לאדם יש מעגל פנימי, ההרגל להתעלם מתאריכים חשובים נשאר לעתים קרובות. אנשים כאלה לרוב רוטנים שיום האהבה וה -8 במרץ פוגעים בכבודם של אנשים, ש- 23 בפברואר הוא "רק למי ששירת", חגי השנה החדשה הם ארוכים ומעוררים שכרות, וב -1 במאי זה לא ברור מדוע.
טוב לחגוג
אין הרגל
x, שלא אוהב או לא יודע לארגן חגים, אותם ילדים גדלים. אולי לא אכפת להם, אבל אין הרגל לחגוג משהו בבית. אז הם לא. אך יחד עם זאת, לאנשים כאלה לא אכפת להצטרף למישהו למהר חגיגי.
לִשְׂנוֹא
ילדות היא סיטואציה בה אדם מסרב לחגוג את יום הולדתו, כשהוא מרגיש שהוא לא מספיק משמעותי. בילדותו הוא סבל מחוסר אהבה, היה מוערך פחות וגדל, כשהוא רואה את עצמו באופן לא מודע שאינו ראוי לתשומת לב. לעתים קרובות הוא עצמו אינו מבין זאת, והסיבות לכך שיום הולדת אינו יום מספיק חשוב עבורו.
השעון מתקתק
יש אנשים שתופסים את ימי ההולדת ואת השנה החדשה כצעד נוסף לקראת הזקנה, שהם מאוד חוששים ממנו. במקרה זה, הבעיה אינה בהתעלמות מהחגים, אלא מדוע אדם חושש כל כך מהמהלך הטבעי של הדברים - אולי כדאי להתאמן עם פסיכותרפיסט.
משהו השתבש
פשתן לעיתים קרובות אנשים מפסיקים לחגוג חג אם זיכרון טראומטי קשור אליו. למשל, בערב ראש השנה מישהו מת במשפחה, וזה הכל - האירוע הזה חופף אותו בחשיבותו. לפעמים הסיבה כבר נשכחת טראומות ילדות: הכאב התעמעם ולזיכרון אין כמעט זיכרונות, אך אין צורך לחגוג חג זה או אחר.
האחת היא כמו אצבע
השנה כידוע היא חג משפחתי. ואחרים מתכוונים למשהו מהנה עם המשפחה והחברים. ואם אין אף אחד? נראה שיש מה לחגוג, ולא עם מי. גם אם לאדם יש מעגל פנימי, ההרגל להתעלם מתאריכים חשובים נשאר לעתים קרובות. אנשים כאלה לרוב רוטנים שיום האהבה וה -8 במרץ פוגעים בכבודם של אנשים, ש- 23 בפברואר הוא "רק למי ששירת", חגי השנה החדשה הם ארוכים ומעוררים שכרות, וב -1 במאי זה לא ברור מדוע.
טוב לחגוג
השעון מתקתק
יש אנשים שתופסים את ימי ההולדת ואת השנה החדשה כצעד נוסף לקראת הזקנה, שהם מאוד חוששים ממנו. במקרה זה, הבעיה אינה בהתעלמות מהחגים, אלא מדוע אדם חושש כל כך מהמהלך הטבעי של הדברים - אולי כדאי להתאמן עם פסיכותרפיסט.
משהו השתבש
פשתן לעיתים קרובות אנשים מפסיקים לחגוג חג אם זיכרון טראומטי קשור אליו. למשל, בערב ראש השנה מישהו מת במשפחה, וזה הכל - האירוע הזה חופף אותו בחשיבותו. לפעמים הסיבה כבר נשכחת טראומות ילדות: הכאב התעמעם ולזיכרון אין כמעט זיכרונות, אך אין צורך לחגוג חג זה או אחר.
האחת היא כמו אצבע
השנה כידוע היא חג משפחתי. ואחרים מתכוונים למשהו מהנה עם המשפחה והחברים. ואם אין אף אחד? נראה שיש מה לחגוג, ולא עם מי. גם אם לאדם יש מעגל פנימי, ההרגל להתעלם מתאריכים חשובים נשאר לעתים קרובות. אנשים כאלה לרוב רוטנים שיום האהבה וה -8 במרץ פוגעים בכבודם של אנשים, ש- 23 בפברואר הוא "רק למי ששירת", חגי השנה החדשה הם ארוכים ומעוררים שכרות, וב -1 במאי זה לא ברור מדוע.
טוב לחגוג
האחת היא כמו אצבע
השנה כידוע היא חג משפחתי. ואחרים מתכוונים למשהו מהנה עם המשפחה והחברים. ואם אין אף אחד? נראה שיש מה לחגוג, ולא עם מי. גם אם לאדם יש מעגל פנימי, ההרגל להתעלם מתאריכים חשובים נשאר לעתים קרובות. אנשים כאלה לרוב רוטנים שיום האהבה וה -8 במרץ פוגעים בכבודם של אנשים, ש- 23 בפברואר הוא "רק למי ששירת", חגי השנה החדשה הם ארוכים ומעוררים שכרות, וב -1 במאי זה לא ברור מדוע.
טוב לחגוג
פסיכותרפיסטים מאמינים שיש צורך לחגוג את החגים. נפש האדם מובנית - אופייני לו לתכנן ולסכם. חגים, במיוחד השנה החדשה ויום ההולדת, מספקים הזדמנות לעצור לרגע, להביא "איזון" ביניים ולשאול את עצמכם: האם אני הולך לשם? משהו השתבש ומה שלא תוכנן לא נעשה? זו לא בעיה ולא סיבה להלקאה עצמית. חוויות שליליות הן גם חוויות, ולעתים קרובות משתלמות יותר מאשר חיוביות.