כולם יודעים שבעלי חיים וציפורים מסמנים ומגנים על הטריטוריה שלהם, כי זה מאכיל אותם, צאצאים נולדים על האדמה הזאת, וכל זה חשוב מאוד. אך מתברר שאדם מסמן גם את המרחב והרכוש שלו, אם כי לא בצורה ברורה במיוחד. התנהגות כזו קשורה גם לתהליך של השגת תועלת בחיים ולספקת ילדים, לכן היו אלה נשים שהבחינו בהן מדענים בעיסוק מכוון כל כך.
הבית הזה הוא שלי
אחד החלוצים בחקר הצרכים המרחבים האנושיים, האנתרופולוג האמריקאי והחוקר הבין-תרבותי אדוארד טוויצ'ל הול, בתחילת שנות השישים של המאה העשרים, הפנה את תשומת הלב לאופן שבו נשים ממוצא כלכלי שונה מתנהגות במעגל מסוים של מרחב אישי גברי.
באותן שנים, אף שנשים בחברה האמריקאית כבר עבדו, עדיין עושר חומרי טוב היה תלוי אך ורק בגברים. גבירותיי, שהתחילו מערכת יחסים רצינית עם רבותיי, ומצאו את עצמן אפילו לילה אחד בביתו, ביקשו להשאיר עקבות שהותן בו. ולא רק שערות ארוכות נשמטו על הרצפה או שפתון שכביכול נשכח בטעות על המדף בחדר האמבטיה. נשים השאירו בכוונה עגיל או טבעת במקומות לא בולטים של המגורים ואף התגלעו להסתתר בין הרהיטים שהובאו סרטי בד טבולים בבושם.
כל זה אמור היה לא רק להזכיר לאדון בעליהם ולמנות לה שוב תאריך, אלא גם לאלץ מתחרה פוטנציאלי שמצא את ה"סימנים "הללו בשטח הגברי לנטוש את טענותיהם.
המכונית הזו היא שלי
למרות האמנציפציה המסיבית, בחברה המערבית המודרנית יש עדיין כללים ל"סימנים "נשיים של רכוש וטריטוריות. זה אושר על ידי מחקרים של מדענים קנדים מאוניברסיטת מערב אונטריו ומאוניברסיטת טורונטו מיסיסוגה, שפורסמו בכתב העת Journal of Personal and Social Psychology.
חוקרים קנדים דיברו על הדפוס המדהים של השלכת המכוניות היקרות ביותר. ככל שמותגי "סוסי הפלדה" המנוהלים על ידי רבותיי עשירים יקרים יותר, תאי הכפפות ומכולות וכיסים רבים אחרים של מכוניות אלה מתגלים ככאלה. עם ניקיון מושלם של הסלונים עצמם, בפינות הנסתרות שלהם מוסתרות מהעיניים כל הזמן יש פרטים על הלבשה תחתונה, קוסמטיקה דקורטיבית ופריטים להיגיינה אישית.
בפרט, המגזין הביא דוגמה לכך שבמכונית יוקרה של סוכנת מניות ניו יורקית מצליחה ורווקה, עמיתיו תמיד מצאו גרעין תפוח מוכתם בשפתון בהיר בכיס הדלת. ובכל פעם היה ברור להם שלא מדובר בשאריות ישנות ורקובות, אלא ממש לאחרונה די טרי. והוא מוכנס במיוחד למכונית זו מדי יום, למרות העובדה שבעל "סוס הפלדה" לא אהב במיוחד תפוחים.
האיש הזה הוא שלי
בחברה הרוסית, שבה נוכחות של עושר חומרי פירושה הישרדות מעשית, ואמנציפציה בכלל ברוב הארץ נחשבת למילה גסה, נשים מסמנות טריטוריה ורכוש גברים - גברים עצמם בכל מקום. אחד מנציגי החברה הפסיכולוגית הרוסית באתר הרשמי של התאגיד המקצועי של פסיכולוגים סיפר לעמיתיו על פגישה עם אחד המטופלים שלו לשעבר.
הגברת אמרה לו כי לאחר קורס של פסיכותרפיה, היא סוף סוף התחתנה ועכשיו בכל דרך אפשרית מגנה על בעלה מפני הופעת פילגשים אפשריים, מחשש שהוא "ייקח". כשנשאלה כיצד היא "שומרת" על בעלה, האישה אמרה שהיא עושה את זה בצורה התמימה ביותר. קודם כל, לפני שהוא עוזב לעבודה, היא משאירה עקבות שפתון על צווארון חולצתו.היא גם מגהצת את מכנסי הג'ינס שלו במגהץ לפני שעזבה את הבית.
רק גברים נשואים, שבני זוגם מודאגים מאוד מהם, לובשים מכנסי ג'ינס מגוהצים, כל שאר האנשים, מבלי לשים לב לכך, נכנסים לאלה שיצאו מהייבוש לאחר הכביסה. אבל כל אישה לא נשואה, שמעריכה בן זוג פוטנציאלי, קוראת מיד את מצב בגדיו ונוכחותם של מכנסי ג'ינס מגוהצים צריכה לומר לה שהאדון הזה עסוק. והאם לא עונדים טבעת על אצבע הטבעת שלו, לא משנה היום. בכל מקרה, כך הסבירה הצעירה הרוסייה את מעשיה לפסיכולוגיה לשעבר.
ראוי לציין שגברים מסמנים גם את הטריטוריה שלהם, אך לא נשים, אלא את שלהם - זה יכול לבוא לידי ביטוי, למשל, בפיזור גרביים.