פעם היה מרטין מרג'ילה, והיה לו פוטנציאל אסתטי בקנה מידה כזה שזה יספיק לכל יורשיו בראש שם המותג, ולסטודנטים הפזורים בבתי האופנה המובילים, כמו דמנה גווסאליה., שמצטט ללא לאות את מורו ולובש בביטחון את זרי הדפנה של המעצב המשפיע ביותר של תקופתנו, ואפילו לרטרוספקטיבות מוזיאליות ארוכות שנים כמו מוזיאון האופנה פאלה גליארה המצופה במוזיאון האופנה.
השאלה היחידה היא כיצד להשתמש בהון האסתטי הזה. לדוגמא, ג'ון גליאנו השתמש בה כהזדמנות השנייה שלו. אחרי מספר שנים של ביזיון והניסיונות המוקפדים הראשונים להתאים את פירוקו לשבלונה של מרג'ילה, בינואר האחרון גליאנו סוף סוף חטף בצדק את מחיאות הכפיים הארוכות ביותר של העונה, ואסף את כל הקנונים של מייסון מרג'ילה בבקבוק אחד.
אי אפשר לפגוש את הקופה בכל פעם, ולכן בחודש פברואר אנו מסתכלים שוב על הפערים האינסופיים שכבר ראינו - בגודל כזה שרק "שלד", או מסגרת, בצורה של רצועות בד במקומות של התפרים והמהדקים לכאורה נותרו ממעילי-המצנחים והמפציצים הגדולים. רק בלי הבונוס בצורת דיוקנאות טול של בנימין שיין הקנדי, המרחפים סביב הגוף בעננים מעושנים. הקולקציה החדשה היא שוב סקיצה של דברים שהופכו מבפנים ומפורקים לפרטים, צבועים בטושים. נראה כי צווארון המעיל כאן צף באוויר, מעילי תעלות רוכשים מחשוף, שמלות מושכות שבילים של חוטים רופפים, תיקים מוצאים את מקומם על הראש, אך פרסות כסף מפטפטות בקול רם כמו לפני עשר שנים.